<h1>סמ"ג עשין סימן נ'</h1>
<h2>דף מט:</h2>
פסק רבינו חננאל איש רומי דאין הלכה ככל אותם האמוראים שמכשירין בפרק התקבל באומר לשנים אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתומו אלא כדתניא בפרק מי שאחזו (ע"ב א') כוותיה דרב אשי עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ומדקדק התלמוד ישמעו להוציא מדברי האומר (ס"ו ב') שמודה רבי יוסי באומר אמרו דכשר. ורבינו יצחק בר רבי שמואל מסופק [ד]שמא הלכה כשמואל וככל אותם האמוראים שמכשירים אומר אמרו בפרק התקבל ואע"פ שמחמת ספיקא זו אין לנו להקל נפקא מינה לעניין חומרא התלוייה בדבר זה כמו שמוכיח שם שלדברי האומר אומר אמרו כשר ותעשה סובר שאסור להחתים הסופר בגט שאם היינו מתירים שיחתום תצא חורבא מן הדבר שפעמים שאומר לשנים אמרו לסופר כתוב ולעדים שיחתומו ומדאגה שלא יתבייש הסופר שדומה שאינו ראוי לחתום מחמת כן אומרים לסופר לחתום ונמצא הגט בטיל [כ]שהבעל לא צוה כן, ואף אותם האמוראים שאומרים בפרק התקבל אומר אמרו כשר בדיעבד ולא תעשה כן לכתחילה יפסלו חתימת הסופר הגט מן הטעם שאמרנו הואיל ובדיעבד כשר, שמה שאומר התלמוד שם כיון שאמר מר כשר ולא תעשה לא שכיח ומאחר שאינו מצוי אין לחוש לחורבא, דבר זה שאומר התלמוד דיחוי הוא ואין צריך לומר כן במסקנא כשתירץ שמואל פליג עליה דרבי יוסי בחדא ודאי לפי דברי סוף השמועה שיש לחוש לחורבא ויפסלו מטעם זה חתימת סופר בגט, ואע"פ שרב מכשיר בפרק המגרש (פ"ו ב') חתם סופר ועד והלכה כרב באיסורי (בכורות מ"ט ב'), בדבר זה אין הלכה כמותו לגבי שמואל מאחר ששאר האמוראים סוברין כשמואל, וגם אין לנו להורות להקל באומר אמרו שיהא כשר כי אין הדבר הזה מבורר בידינו, ואע"פ ששני פסקים אלו סותרין זה את זה מ"מ הואיל והדבר [הזה] ספק בידינו יש לחוש לשניהם להחמיר (ע"פ סה"ת סי' קכ"ה).
